בימת קדם
מפתחות לתטואן - משה בן הרוש
חלק א. של הטרילוגיה התטואנית.
" התביעה להקשבה עומדת במרכז הספר. היא מפנה עורף לניסיונות ההתקבלות הספרותיים, להוצאות הספרים ולחנויות, וגם לקורא המחפש אחר אובייקטיביות, איזון, והסברי עומק משכנעים. היא מחפשת קורא שמסוגל להישאר ולהקשיב, להאמין שאינו יודע מראש מה עומדים לספר או לומר לו, שאינו מנסה להשלים את משפטי הדובר ולהציבם בקטגוריות מוכנות של שייכות ומשמעות. היא מחפשת קורא שמסוגל לשים את עצמו בידי המחבר ולתת לו להוביל.
החיפוש אחר מאזין כזה מתרחש גם בספר עצמו, בין הדמויות המחפשות ללא הרף מאזינים, המבקשות כל אחת לספר את סיפורה-שלה, את סיפורה של העיר תטואן במרוקו הספרדית. בן הראש מפתח את תטואן כמקבילה המיתית של ירושלים, כמרכז היקום שאליו באים וממנו הולכים דורות רבים של יהודים, נקודת המוצא והמקור לגעגועים. תטואן המיתית קיימת מעבר למיקומה הגיאוגרפי במרוקו, ומעבר לזמן ישיבתם של יהודיה בתוכה. היא מתמשכת כאידיאה לאיזון, למקום שיכול להכיל ניגודים ופיצולים מבלי להרוס חלקים מתוכו ולהתפרק. כמקום שבו תחושת השייכות היתה ברורה יותר גם לתא המשפחתי, גם לקהילה וגם ליהדות. מקום שרגע היציאה ממנו מסמן את השבר בזהות ואת התחלתם מחדש של הנדודים והחיפוש אחר מקום לעגינה, אחרי בית חדש. ב"מפתחות לתטואן" מבקש אב, שהחליט לחזור לתטואן ולמות בה, להסביר לבניו את החלטתו. ב"לוסנה" מבקשת דמות בת אלף שנה לספר לבן משפחתה את סיפור הקהילה היהודית שגורשה מלוסנה בספרד לתטואן.