זמן הסיפור הוא אוקטובר 2011, בין ראש השנה ליום כיפור, "עשרת הימים הנוראים", כאשר ברקע - המחאה החברתית בארץ, ומחאות נוספות במזרח התיכון.
תמרה, אישה בשנות השישים המאוחרות, ילידת מרוקו, מנהלת חשבון נפש נוקב עם עצמה ועם אלוהיה ליד מיטת-חוליו של יוסף, בעלה. חשבון נפש זה מתעצם עם הגעתו של חולה חדש, יואל, קיבוצניק בשנות השבעים לחייו, שזוכה לביקורים יומיומיים של בתו היחידה, אמיליה, פסיכואנליטיקאית במקצועה.
במרכז הסיפור, נמצאת מערכת היחסים הקרובה והמורכבת אשר מתפתחת בין תמרה לבין אמיליה ויואל. בתפנית לא צפויה, נחשף קשר מפתיע בין הדמויות, שלכאורה אין ביניהם מכנה משותף. מערכת יחסים זאת, על כל הניגודים והמתחים הקיימים בה, מכניסה את תמרה למערבולת רגשית עזה ולדיאלוג פנימי סוער. דיאלוג זה עם עצמה ועם אלוהיה, הוא עיקרו של הספר, דרכו נשמע קולה המושתק של אישה שנכפו עליה חיים שהיא לא בחרה. תהליך הדרגתי של מהפיכה המתרחש בנפשה, מאפשר לה להביע את רצונותיה ולבחור את דרכה, לראשונה בחייה.
תשע״ז | 2017
עמודים: 289
עריכה: דבורה חיץ
